לנהוג באיטליה זו חוויה שיכולה להיות מהרגעים היפים של הטיול, כביש מתפתל בין גבעות טוסקנה, עצירה בכפר על צוק, חופש מוחלט ללכת לאן שרוצים. אבל זו גם הזירה שבה ישראלים מפסידים הכי הרבה כסף בלי לשים לב, בין רישיון חסר, אגרות מבלבלות וקנסות ZTL שמגיעים חודשים אחרי. המדריך הזה נותן לכם את כל מה שצריך כדי לנהוג נכון, לשלם רק את מה שצריך, ולדעת מתי בכלל כדאי רכב.
רישיון נהיגה בינלאומי: חובה, ונאכף
נתחיל מהדבר הכי חשוב, כי בלעדיו אתם חשופים: באיטליה חובה להחזיק רישיון נהיגה בינלאומי, לצד הרישיון הישראלי, ולשאת את שניהם יחד ברכב. זה לא המלצה ולא פורמליות, זה נאכף בפועל.
הרישיון הבינלאומי הוא למעשה תרגום רשמי של הרישיון הישראלי לשפות שונות. מוציאים אותו בישראל, לפני הטיסה, דרך מכון הרישוי או גופים מורשים, וזה הליך קצר וזול. שוטר בביקורת דרכים, וגם חברת ההשכרה בדלפק, עשויים לבקש לראות אותו. בלעדיו אתם חשופים לקנס, ובמקרה של תאונה עלולה להיווצר גם בעיית כיסוי ביטוחי. אל תטוסו בלעדיו.
האוטוסטרדה: כביש אגרה לפי מרחק
הכביש המהיר באיטליה, ה-Autostrada (מסומן ב-A וירוק), הוא כביש אגרה. שיטת התשלום פשוטה ברגע שמבינים אותה:
- בכניסה לאוטוסטרדה מושכים כרטיס ממכונה במחסום.
- ביציאה מכניסים את הכרטיס ומשלמים לפי הקטע שנסעתם.
התשלום מחושב לפי מרחק, כך שנסיעה ארוכה עולה יותר. לדוגמה, הקו מילאנו-רומא עולה כ-45 יורו. איך משלמים ביציאה:
- מזומן: יש מסלולים המסומנים במטבעות. שימו לב שיש תקרה של עד 50 יורו לעסקה במזומן.
- כרטיס אשראי ללא מגע: מסלולים המסומנים בכרטיס, נוח ומהיר.
- Telepass: מסלול ייעודי (צהוב) שמשלם אוטומטית למי שיש מכשיר.
הטיפ: החזיקו מעט מזומן ליתר ביטחון, ואל תיכנסו בטעות למסלול Telepass אם אין לכם מכשיר, כי זה יוצר בלגן בתא התשלום.
Telepass: צריך או לא
Telepass הוא מכשיר קטן שמוצמד לשמשה ומשלם את האגרה אוטומטית דרך מסלול ייעודי, בלי לעצור. לתייר בטיול קצר זה לרוב לא הכרחי, ומסתדרים מצוין עם מזומן וכרטיס.
חלק מחברות ההשכרה מציעות מכשיר Telepass בתוספת תשלום יומי. זה יכול להיות נוח ל-road trip ארוך עם הרבה אגרות, שחוסך עצירות, אבל בדקו את העמלה היומית לפני שמסכימים, כי לפעמים היא מייקרת יותר משהיא חוסכת.
תדלוק, כללי דרך והתנהלות
כמה דברים שכדאי לדעת מראש כדי לנהוג בנוחות:
- תדלוק: יש תחנות עם שירות מלא (Servito) ותחנות שירות עצמי (Fai da te), והשירות העצמי זול יותר. חלק מהתחנות בכביש הבין-עירוני עובדות במזומן בלבד בשעות מסוימות, אז שווה להחזיק שטרות.
- מהירות ואורות: מחוץ לעיר נוהגים במהירויות גבוהות, והנתיב השמאלי מיועד לעקיפה בלבד. מחזירים אותו אחרי העקיפה.
- חגורות וילדים: חובה לכולם, וילדים קטנים בכיסא מתאים.
- חנייה לפי צבע: קווים כחולים על הכביש הם חנייה בתשלום (דרך מכונה קרובה), קווים לבנים לרוב חינם, קווים צהובים שמורים ואסורים לכם.
מלכודת ה-ZTL: הכי חשוב לזכור
זו הנקודה שגוזרת הכי הרבה כסף מישראלים, אז שימו לב היטב. ZTL (אזור תנועה מוגבלת) הוא לב היסטורי סגור לתנועה במאות ערים איטלקיות. מצלמות מזהות כל לוחית רישוי, וכניסה לא מורשית גוזרת קנס אוטומטי של כ-80 עד 100 יורו לכל שער, שמגיע לכרטיס האשראי חודשים אחרי הטיול. פירנצה היא אלופת הקנסות לזרים.
הכלל: אם המלון שלכם בתוך אזור ZTL, בקשו מהמלון לרשום את לוחית הרכב מראש ברשות המקומית, אחרת חנו מחוץ למרכז והיכנסו ברגל. הרחבנו על כל הנושא במדריך ה-ZTL הייעודי, וממש שווה לקרוא אותו לפני שנוהגים לעיר.
איפה כדאי רכב, ואיפה עדיף רכבת
השאלה הכי מעשית: מתי בכלל לשכור רכב.
- כדאי רכב: לאזורים כפריים ופרוסים, שבהם התחבורה הציבורית דלילה והחופש הוא כל הסיפור. טוסקנה, פוליה, סיציליה ואגמי הצפון נועדו ל-road trip.
- עדיף רכבת: לערים הגדולות. ברומא, פירנצה, ונציה, מילאנו ונאפולי רכב הוא נטל של חניה יקרה, תנועה כבדה ו-ZTL. שם הרכבת והתחבורה המקומית מנצחות בגדול.
השילוב האידיאלי לרבים: רכבת מהירה בין הערים (המדריך המלא לרכבות), ורכב שוכרים רק לאזור הכפרי, לאחר שיוצאים מהעיר.
שורה תחתונה
נהיגה באיטליה משתלמת מאוד באזורים הנכונים, בתנאי שמגיעים מוכנים. הוציאו רישיון בינלאומי לפני הטיסה ושאו אותו תמיד, הבינו את שיטת האגרות באוטוסטרדה, החזיקו מעט מזומן, ומעל הכול הישמרו מ-ZTL בערים. עשו את זה נכון, והכביש האיטלקי יחזיר לכם את אחת החוויות היפות של הטיול. לתמונה הרחבה של תכנון הטיול כולו, התחילו במדריך הראשון לאיטליה.
