ונציה עצמה מספיקה כדי למלא כמה ימים, אבל אחד הבקרים היפים בטיול מחכה דווקא מחוץ לעיר, באיים הקטנים של הלגונה. שם, במרחק נסיעה קצרה בוואפורטו, מחכות שתי חוויות שונות לגמרי: מוראנו, בירת הזכוכית העולמית, ובוראנו, כפר הדייגים הצבעוני ביותר שראיתם. אפשר להוסיף גם את טורצ”לו השקטה, ולסגור חצי יום מושלם שמאזן את העומס של סן מרקו עם קצת אוויר, מים ושקט. הנה איך עושים את זה נכון.
מוראנו: האי שבו הזכוכית נולדת מחדש
מוראנו נמצאת רק כמה דקות שיט מצפון ונציה, אבל יש לה אופי משלה: תעלות רחבות יותר, פחות המון, ואווירה של עיירה קטנה. הסיפור שלה מתחיל ב-1291, כשהרפובליקה הוונציאנית העבירה את כל בתי מלאכת הזכוכית לאי, מחשש שהכבשנים ישרפו את ונציה העשויה עץ. כך נולד מרכז הזכוכית המפורסם בעולם.
מה עושים במוראנו:
- צופים בהדגמת ניפוח זכוכית. כמה בתי מלאכה פותחים את דלתותיהם ומראים כיצד אמן הופך גוש זכוכית מותכת לכלי או לפסל בתוך דקות. זו החוויה שאסור לפספס.
- מבקרים במוזיאון הזכוכית (Museo del Vetro), שמספר את סיפור המלאכה מהתקופה הרומית ועד היום.
- קונים בחוכמה. אם רוצים מזכרת אמיתית, חפשו את תו האיכות הרשמי, קנו ישירות מהיצרן, והיזהרו ממחירים נמוכים מדי בדוכני רחוב שלרוב מסתירים יבוא זול.
שעה וחצי עד שעתיים מספיקות למוראנו בנחת, כולל ההדגמה.
בוראנו: קשת בענן על המים
מבוראנו קשה לא להתאהב. אחרי כ-40 דקות שיט בלגונה, האי מתגלה כפרץ של צבעים: בתים בכל גוון אפשרי, ורוד, תכלת, צהוב, אדום, משתקפים בתעלות. זה לא גימיק תיירותי, אלא מסורת של כפר דייגים: הצבעים העזים עזרו לדייגים לזהות את ביתם בערפל הכבד של הלגונה, ועד היום צריך רשות רשמית כדי לצבוע בית מחדש.
מלבד הצבעים, בוראנו מפורסמת בתחרה בעבודת יד (merletto), מלאכה עדינה שהעבירו נשות האי מדור לדור. יש מוזיאון תחרה קטן, וחנויות שמוכרות עבודות אמיתיות (שגם כאן כדאי להיזהר מזיופים מיובאים). אל תפספסו את מגדל הפעמונים הנטוי של הכנסייה, גרסה מקומית ל”מגדל הנטוי” שמוסיפה עוד קורטוב קסם.
בוראנו קטנה, וכשעה וחצי מספיקה לטייל בין הרחובות, לצלם, ולעצור לצלחת פסטה עם פירות ים באחת המסעדות על התעלה. זה גם מקום נהדר לטעום עוגיות “בוסולאי”, העוגיות המקומיות בצורת טבעת.
עוד לילה בוונציה?מלונות עם ביטול חינםטורצ”לו: השקט שלפני הסערה
מי שיש לו עוד שעה יכול לקפוץ מבוראנו אל טורצ”לו, האי השקט והכפרי של הלגונה. פעם היה כאן מרכז משגשג עם עשרות אלפי תושבים, אבל היום נותרו בו כמה עשרות בלבד, וזה בדיוק הקסם. השדות הירוקים, השקט, ובעיקר הבזיליקה של סנטה מריה אסונטה מהמאה ה-7, עם פסיפסים ביזנטיים מרהיבים של השיפוט האחרון, הופכים אותו לניגוד מוחלט להמון של ונציה.
טורצ”לו לא לכולם: מי שבא בעיקר לצבעים ולזכוכית יכול לוותר, אבל חובבי היסטוריה ואווירה פסטורלית ייצאו מרוצים.
המסלול המומלץ: איך מחברים את הכול
הדרך היחידה לאיים היא הוואפורטו, אוטובוס המים הציבורי, ולכן שווה לקנות כרטיס תחבורה יומי, כי כרטיס בודד יקר. הנה מסלול חצי יום שעובד:
- צאו מוקדם מתחנת פונדמנטה נובה שבצפון ונציה.
- עצרו קודם במוראנו להדגמת זכוכית וטיול קצר, כשעה וחצי.
- המשיכו בקו 12 לבוראנו, כ-30 עד 40 דקות שיט, ובלו שם שעה וחצי בין הבתים הצבעוניים.
- מי שרוצה, יוסיף את טורצ”לו בקפיצה קצרה מבוראנו.
- חזרו לונציה אחר הצהריים, רעננים ומלאי צבעים.
כמה טיפים אחרונים:
- צאו מוקדם ככל האפשר. הוואפורטו מתמלא לקראת הצהריים, ובוראנו יפה במיוחד באור הבוקר הרך.
- תכננו לפי לוח הזמנים של הוואפורטו, שאינו תכוף כמו רכבת. אפליקציית התחבורה של ונציה עוזרת.
- קחו מים וכובע בקיץ, יש הרבה הליכה בשמש בין התעלות.
טיול האיים הוא ההפוגה המושלמת בתוך ונציה: פחות תיירים, יותר אוויר, וכמה מהתמונות היפות של כל הטיול. אחרי בוקר של זכוכית וצבעים, חזרו לעיר והמשיכו אל לב ונציה בכיכר סן מרקו, או תכננו את שאר הימים עם המדריך המלא לונציה.
