שני קווי החוף המפורסמים ביותר באיטליה נלחמים על אותו חלום: עיירות צבעוניות שנתלות על צוקים מעל ים כחול. חוף אמלפי שבדרום וצ׳ינקווה טרה שבצפון מככבים באותן רשימות השראה, ורוב המטיילים, בטח בטיול של שבוע, צריכים לבחור אחד מהם. הבחירה הזו משנה את כל אופי הטיול: הם דומים בגלויות ושונים מאוד במציאות. הנה ההשוואה המלאה, סעיף אחרי סעיף, ופסק דין ברור בסוף לפי סוג המטייל.
שני חלומות על צוק: מה בעצם ההבדל
חוף אמלפי הוא הדרמה הגדולה. רצועת חוף דרומית ליד נאפולי, שבה עיירות של ממש, פוזיטנו, אמלפי, ראבלו, יושבות על מדרונות אדירים, עם וילות, מלונות יוקרה, חורשות לימונים ושמץ של גלאם משנות החמישים. הכול גדול, גבוה ופוטוגני עד כאב. את ההיכרות המלאה עשינו במדריך חוף אמלפי ובמדריך פוזיטנו ואמלפי.
צ׳ינקווה טרה, “חמש הארצות”, הם חמישה כפרי דייגים קטנים על חוף ליגוריה שבצפון מערב: ריומאג׳ורה, מנרולה, קורנילייה, ורנצה ומונטרוסו. הבתים צבועים בצבעי פסטל, הנמלים זעירים, והאווירה פשוטה וכפרית יותר. אין כאן מלונות פאר, יש שבילים בין כרמים על צוקים, רכבת שמחברת את הכול, ופסטה עם פסטו במקום שמפניה על מרפסת.
אם לתמצת: אמלפי הוא יוקרה דרמטית, צ׳ינקווה טרה הוא קסם כפרי.
גישה והתניידות: הרכבת מנצחת את הכביש
זה ההבדל המעשי הגדול ביותר, ולכן הוא מקבל את הבמה. לאמלפי מגיעים דרך נאפולי, שאליה יש טיסות ישירות מישראל: משם כשעה עד שעה וחצי לסורנטו או לעיירות החוף. אבל על החוף עצמו אין רכבת. נעים באוטובוסים על כביש הצוקים הצר והפקוק, או במעבורות שפועלות בערך מאפריל עד אוקטובר, כמו שפירטנו במדריך המעבורות באיטליה. בעונת השיא, נסיעה קצרה יכולה להימרח לשעות.
לצ׳ינקווה טרה אין שדה תעופה קרוב, וטסים למילאנו או לפיזה וממשיכים ברכבת דרך לה ספציה. אבל ברגע שהגעתם, הלוגיסטיקה חלומית: רכבת מקומית מחברת את כל חמשת הכפרים, כמה דקות בין תחנה לתחנה, בתדירות גבוהה וכל השנה. קונים כרטיס יומי וקופצים מכפר לכפר בלי לחשוב. רכב פרטי מיותר בשני היעדים, אבל בצ׳ינקווה טרה גם לא מרגישים את החיסרון לרגע. עוד על קטע הרכבות במדריך הרכבות באיטליה.
הליכות ונופים: שביל האלים מול שבילי הכרמים
שני היעדים הם גן עדן להולכי רגל, בסגנון שונה. בצ׳ינקווה טרה ההליכה היא החוויה המרכזית: רשת שבילים מחברת את הכפרים לאורך הצוקים ודרך כרמים ומדרגות אבן, כשהמפורסם שבהם, סנטיירו אצורו, דורש כרטיס פארק בתשלום וחלקיו נסגרים מדי פעם לשיקום. הולכים מכפר לכפר, יורדים לנמל, טובלים רגליים וממשיכים.
באמלפי ההליכה הגדולה היא שביל האלים, סנטיירו דלי דיי: מסלול רכס מעל החוף עם תצפיות אוויריות על פוזיטנו והים, מהיפים באיטליה. הוא דורש חצי יום, הגעה באוטובוס לנקודת ההתחלה ורגליים סבירות. ההבדל: בצ׳ינקווה טרה ההליכות שזורות בטיול עצמו, באמלפי הן אירוע נפרד שמתכננים.
רוצים לראות את החוף מהים?שייט לאורך החוף מ-€20חופים, אוכל ומחירים
רחצה: אף אחד מהשניים הוא לא יעד בטן גב, אבל אמלפי מנצח. יש בו יותר חופים מסודרים, בפוזיטנו, אמלפי ומאיורי, והים הדרומי חמים יותר. בצ׳ינקווה טרה רק מונטרוסו מציע חוף של ממש; בשאר הכפרים קופצים מהסלעים בנמל.
אוכל: בדרום שולטים הלימונים, הלימונצ׳לו, המוצרלה ופירות הים; בליגוריה נולד הפסטו, והפוקצ׳ה והאנשובי מוורנצה הם מוסד. שתי המטבחים מעולים; אמלפי מציע יותר מסעדות יוקרה, צ׳ינקווה טרה יותר אוכל פשוט וטוב ליד המים.
מחירים: אמלפי יקר יותר, בעיקר בלינה. פוזיטנו היא מהיעדים היקרים באיטליה, וגם עיירות הבסיס סביבה אינן זולות. בצ׳ינקווה טרה הלינה צנועה יותר בסגנון וגם במחיר, אם כי הביקוש העצום סגר את הפער בשנים האחרונות. בשניהם, הזמנה מוקדמת היא הכול.
עומס: שניהם עמוסים מאוד בקיץ. ההבדל שהכפרים של צ׳ינקווה טרה זעירים, ולכן ההמונים מורגשים בהם חזק יותר באמצע היום; המקומות מתרוקנים בערב כשמפליגות קבוצות היום. באמלפי העומס מתבטא בעיקר בפקקים על הכביש.
טבלת ההשוואה המלאה
| קריטריון | חוף אמלפי | צ׳ינקווה טרה |
|---|---|---|
| אווירה | דרמטית ויוקרתית | כפרית וצבעונית |
| הגעה מישראל | טיסה ישירה לנאפולי + כשעה | טיסה למילאנו או פיזה + רכבת |
| התניידות במקום | אוטובוסים ומעבורות עונתיות | רכבת בין כל הכפרים, כל השנה |
| הליכות | שביל האלים, חצי יום | שבילים בין הכפרים, לב הטיול |
| חופים ורחצה | יותר חופים, ים חמים | בעיקר מונטרוסו |
| מחירי לינה | גבוהים עד גבוהים מאוד | גבוהים אך מתונים יותר |
| ימים מומלצים | 2 עד 3 | 1.5 עד 2 |
| משתלב טוב עם | נאפולי, פומפיי, קאפרי | מילאנו, פיזה, פירנצה |
אז מה לבחור: פסק הדין לפי סוג המטייל
- זוגות וירח דבש: אמלפי. המרפסות של פוזיטנו וראבלו, מלונות הבוטיק והשקיעות מהמעבורת הם רומנטיקה שאין לה מתחרה.
- מטיילים עצמאיים בלי רכב שרוצים פשטות: צ׳ינקווה טרה. רכבת, שבילים, אפס לוגיסטיקה.
- חובבי טרקים: צ׳ינקווה טרה, עם יתרון: ההליכה בין הכפרים היא הטיול עצמו. חובבי תצפית אחת גדולה יקבלו באמלפי את שביל האלים.
- משלבים עם דרום איטליה, פומפיי וקאפרי: אמלפי, שיושב בדיוק שם.
- משלבים עם מילאנו, פירנצה או טוסקנה: צ׳ינקווה טרה, שנמצא על הדרך.
- מחפשים גם ים ורחצה: אמלפי, עם יותר חופים ומים חמימים יותר.
- תקציב מתוח: צ׳ינקווה טרה, עם בסיס חכם בלה ספציה או בלבנטו שמוזיל משמעותית.
שורה תחתונה
אי אפשר לטעות כאן, אפשר רק לדייק. אמלפי הוא הבחירה הגדולה והזוהרת: דרמה, יוקרה, ים חמים וחיבור מושלם לנאפולי ולפומפיי. צ׳ינקווה טרה הוא הבחירה הקלילה והחכמה: כפרים צבעוניים, רכבת נוחה, שבילים מעל הים וחיבור טבעי לצפון ולפירנצה. תבחרו לפי שאר הטיול שלכם ולפי הסגנון, ואם הלב עדיין מתלבט, זו בדיוק הסיבה לחזור לאיטליה עוד פעם.
