טוסקנה היא הפוסטר של איטליה, וגם היכן שהחלום פוגש את המציאות בצורה הכי מלאה: גבעות ברושים מתפתלות, כפרי אבן מימי הביניים על ראשי הרים, יקבים שבהם טועמים קיאנטי מול הכרם, ובלב הכול פירנצה, בירת הרנסאנס, שדוחסת יותר אמנות למטר רבוע מכל מקום אחר בעולם. הדרך הנכונה לחוות את טוסקנה היא לשלב: כמה ימים של אמנות ועיר בפירנצה, ואז road trip איטי בין הכפרים והיקבים. המדריך הזה מסדר לכם את שני החלקים, מהאתרים שחובה להזמין מראש ועד מלכודת ה-ZTL שגוזרת מהישראלים הכי הרבה כסף.
פירנצה: עיר אחת, אלף יצירות מופת
פירנצה קטנה, וזה היופי שלה. את הלב ההיסטורי חוצים ברגל בעשרים דקות, אבל בתוך הרדיוס הזה נמצאות כמה מיצירות האמנות המפורסמות בהיסטוריה. שלושה דברים לא לפספס, וכולם מחייבים תכנון מראש:
- גלריית אופיצי (Uffizi). אחד המוזיאונים החשובים בעולם, עם “לידת ונוס” של בוטיצ׳לי, ליאונרדו, מיכלאנג׳לו וקרוואג׳ו. גדול ומתיש, אז הקדישו לו חצי יום לפחות. חובה להזמין חלון כניסה מראש באתר הרשמי.
- גלריית אקדמיה (Accademia). כאן ניצב הדוד של מיכלאנג׳לו במקור, פסל שגובהו יותר מחמישה מטר ומרהיב הרבה יותר מכל צילום. גם כאן, בלי הזמנה מראש התור עלול לגזול שעות.
- הדואומו וכיפת ברונלסקי. קתדרלת סנטה מריה דל פיורה, עם החזית בשיש הצבעוני, היא סמל העיר. מי שכוחו במותניו יכול לטפס לראש כיפת ברונלסקי (יותר מ-460 מדרגות) לנוף הכי טוב על פירנצה. הטיפוס דורש הזמנת חלון זמן מראש, המקומות מוגבלים.
מעבר לשלישייה: גשר פונטה וקיו העמוס חנויות תכשיטים, כיכר סיניוריה עם פסלי החוץ, גני בובולי, ונקודת התצפית פְּיָאצָלֶה מיכלאנג׳לו בשקיעה, שם כל הכיפות של פירנצה נפרסות מתחתיכם. אם זו הפעם הראשונה שלכם באיטליה, שווה לקרוא קודם את המדריך לטיול ראשון באיטליה, שמסדר את הכניסה, הטיסות והעקרונות הכלליים.
הכלל הכי חשוב בפירנצה: אל תיכנסו עם רכב
זו הנקודה שבה ישראלים מפסידים הכי הרבה כסף בטוסקנה, אז שימו לב היטב. כל המרכז ההיסטורי של פירנצה הוא אזור ZTL, אזור תנועה מוגבלת, ופירנצה היא מחוללת הקנסות הגדולה לזרים בכל איטליה. מצלמות מצלמות כל לוחית רישוי שנכנסת, וכניסה לא מורשית גוזרת קנס אוטומטי של כ-80 עד 100 יורו לכל שער, שמגיע לכרטיס האשראי חודשים אחרי שחזרתם, לפעמים כמה קנסות בו-זמנית.
איך נמנעים:
- אל תיקחו רכב לפירנצה בכלל. בלו בעיר בלי רכב, זו עיר להולכי רגל.
- אם אתם כן עם רכב, חנו בחניון מחוץ ל-ZTL (יש חניונים ציבוריים בפאתי המרכז) והיכנסו ברגל או בתחבורה ציבורית.
- אם המלון שלכם בתוך ה-ZTL, בקשו ממנו מראש לרשום את לוחית הרכב במערכת העירייה, אחרת גם נסיעה קצרה לפריקת מזוודות תיגזר בקנס.
הרחבנו על כל המנגנון, כולל איך בודקים אם קיבלתם קנס ואיך מתמודדים, במדריך ה-ZTL והקנסות המלא. קחו אותו ברצינות, זה ההבדל בין טיול חלק לחשבונית מפתיעה.
ה-road trip: קיאנטי, כפרים וגבעות
כאן מתחיל הקסם האמיתי של טוסקנה. אחרי פירנצה, אוספים רכב שכור (בדרך כלל בשדה התעופה או בתחנה מחוץ למרכז, לא בתוך ה-ZTL) ויוצאים לכביש. שימו לב: רישיון נהיגה בינלאומי הוא חובה באיטליה ואוכפים אותו, אז הוציאו אותו לפני הטיסה וקחו גם את הרישיון הישראלי. אלה התחנות שלא מפספסים:
- דרך היין של קיאנטי (Chianti). האזור שבין פירנצה לסיינה, מרוצף כרמים, טירות ויקבים. נוסעים לאט בכביש SR222 המפורסם (“כביש קיאנטיג׳אנה”), עוצרים ביקב, טועמים קיאנטי קלאסיקו מול הכרם, וממשיכים. מי שנוהג לא שותה, אז חלקו את הנהיגה או הזמינו סיור יין עם נהג.
- סיינה (Siena). עיר מימי הביניים שנשמרה כמעט בשלמות, עם הכיכר הבצורתית פְּיָאצָה דל קמפו בצורת צדף, שבה מתקיים מרוץ הסוסים ההיסטורי “פאליו”. טפסו למגדל העירייה לנוף.
- סן ג׳ימיניאנו (San Gimignano). “מנהטן של ימי הביניים”, כפר על גבעה עם מגדלי אבן גבוהים שנשקפים מרחוק. קטן, קסום, ומלא גלידריות מעולות.
- ואל ד׳אורצ׳ה (Val d’Orcia). נוף הפוסטר עצמו: שדרות ברושים, גבעות זהובות וחוות אבן בודדות. זו הטוסקנה של הצילומים, סביב הכפרים פיינצה ומונטלצ׳ינו (בירת יין הבּרוּנֶלוֹ המהולל).
- פיזה (Pisa). המגדל הנטוי מוכר לכולם, ושווה עצירה קצרה בדרך. שעה-שעתיים למגרש הניסים והצילום הקלאסי, ואפשר להמשיך.
עצה מנוסה: אל תדחסו יותר מדי כפרים ליום. הכיף בטוסקנה הוא לעצור בכביש כשרואים נוף, לשבת שעתיים על ארוחת צהריים, ולתת לזמן לזרום. שניים עד שלושה כפרים ליום זה השפע, לא המינימום.
יקבים ומרחצאות תרמליים: החוויה הטוסקנית
טוסקנה היא אחד מאזורי היין החשובים בעולם, וביקור ביקב הוא לא רק שתייה אלא חוויה שלמה. קיאנטי קלאסיקו באזור המרכזי, בּרוּנֶלוֹ די מונטלצ׳ינו היוקרתי בדרום, ווֶרנאצ׳ה הלבן של סן ג׳ימיניאנו. רוב היקבים דורשים תיאום ביקור מראש לסיור וטעימה, לעיתים בתשלום. בדקו זמינות ומחירים באתר של כל יקב לפני שמגיעים, ואל תסתמכו על כניסה ספונטנית.
ולמי שמחפש רגיעה: טוסקנה מבורכת במרחצאות תרמליים טבעיים. הבריכות החמות של באניו ויניוני ושל סטורטה מציעות מים גיאותרמיים בחינם או בעלות סמלית, נופש מושלם אחרי יום נהיגה. הצטיידו בבגד ים בתיק.
אגריטוריזמו אמיתי?חוות אירוח מ-€90 ללילהאיפה ללון
ההחלטה איפה לישון מעצבת את הטיול:
- בפירנצה עצמה לחלק העירוני, כדי להיות במרחק הליכה מהאמנות ומהאווירה. זכרו את ה-ZTL אם מגיעים ברכב.
- אגריטוריזמו (Agriturismo), חוות אירוח כפריות, הן החוויה הטוסקנית הקלאסית לחלק הכפרי: בית אבן בין הכרמים, בריכה עם נוף, וארוחת בוקר מתוצרת הבית. מושלם כבסיס ל-road trip.
- סיינה או כפר מרכזי כבסיס נוח לחקור את הדרום והכפרים בלי לנסוע רחוק בכל יום.
הרבה מטיילים משלבים: לילות ראשונים בפירנצה, ואז מעבר לאגריטוריזמו בקיאנטי או בואל ד׳אורצ׳ה להמשך.
מתי הכי כדאי לטוס
- אפריל עד תחילת יוני: נקודת המתיקות. הגבעות ירוקות ופורחות, המזג נעים לנהיגה ולטיולים, ופחות עומס מהקיץ.
- ספטמבר-אוקטובר: עונת הבציר, קטיף הענבים, שהופכת את היקבים לחגיגה. מזג נעים והאור זהוב במיוחד לצילום.
- יולי-אוגוסט: חם מאוד, יקר ועמוס בפירנצה ובסיינה. אוגוסט הוא גם חופשת האיטלקים, וחלק מהעסקים בכפרים סגורים.
- נובמבר עד מרץ: שקט וזול, מצוין לאמנות בפירנצה בלי תורים, אבל הכפרים ישנוניים וחלק מהיקבים סגורים.
לקהל הישראלי, פסח והסתיו מתיישבים יפה במיוחד עם מזג האוויר האידיאלי בטוסקנה.
שורה תחתונה: מה לסדר לפני שמזמינים
טוסקנה נותנת חזרה בדיוק כמה שמשקיעים בתכנון. לפני שאתם לוחצים על “הזמן”:
- חלקו את הטיול: ימים ראשונים בפירנצה בלי רכב, ואז road trip עם רכב שכור בכפרים.
- הזמינו מראש את אופיצי, אקדמיה (הדוד) וכיפת הדואומו באתרים הרשמיים, הם אוזלים ומתורים.
- הכירו את ה-ZTL של פירנצה לפני שנוגעים בהגה, וחנו תמיד מחוץ למרכז.
- הוציאו רישיון נהיגה בינלאומי לפני הטיסה, הוא חובה ואוכפים אותו.
- תאמו ביקורי יקבים מראש ובדקו זמינות ומחירים באתרים הרשמיים.
ומשם, פשוט תיהנו מהנסיעה. טוסקנה יודעת לעשות את השאר, בין ברוש לברוש. אם אתם משלבים גם את הבירה, קראו את המדריך לרומא לטיול ראשון לחלק המשלים של הטיול.
